האם חייבים לעשות סעודה וטקס בברית המילה?
הפעם נתמקד בשאלה שברוך ה' לא שכיחה במחוזותינו, אך יש כאלו שאכן נזקקים לה.
אמנם במציאות הנוראה שהייתה בזמן מגפת הקורונה – שאלה זו הייתה מעשית לא מעט.
לעיתים נאלצנו לקיים בריתות בפורום מאד מאד מצומצם.
וזהו השאלה: האם חייבים לעשות סעודה וטקס בברית המילה?
לצערנו שאלה זו יכולה להיות רלוונטית גם במקרים נוספים המצויים אף עתה.
המקור בדברי חז"ל
ובכן, הגמרא במסכת שבת דף קל ע"א, אומרת את הדבר הבא:
תניא רשב"ג אומר כל מצוה שקיבלו עליהם בשמחה כגון מילה דכתיב שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב, עדיין עושין אותה בשמחה. וכל מצוה שקבלו עליהם בקטטה כגון עריות דכתיב וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו על עסקי משפחותיו, עדיין עושין אותה בקטטה דליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא (שאין כתובה שלא רבים עליה).
ורש"י במקום פירש, בשמחה – שעושין משתה. דהיינו הביטוי לכך שעם ישראל עושה את מצוות המילה מתוך שמחה, הוא עצם עשותם משתה – היא הסעודה המפוארת – לכבוד מצוות ברית המילה.
מצוות ברית מילה בשמחה??
לחידוד הבנת ברייתא נשאל שאלה מתבקשת, הלא בברית המילה מצוי מאד שיש הרבה מתח ולחץ.
בעיקר אצל אימהות צעירות, אך הניסיון מראה שלא רק, וגם אימהות בוגרות ומנוסות לעיתים לא מעטות בוכות ודואגות מאד.
אז איך רשב"ג מגדיר את מצוות המילה דווקא כמצווה שעדיין מקבלים בשמחה?? וכי אין חרדה, בכי ודאגה שם?
והוא הדין והיא השאלה לצד ההפוך, ברוב ככל השידוכין למרות המתח והוויכוחים ישנה שמחה פורצת גבולות, אז איך מגדיר רשב"ג את עסקי הכתובה דווקא כדבר שעושין בקטטה? וכי אין השמחה הרגש היותר דומיננטי שם?
מה הרגש הטבעי ומה הרגש השורשי
והנראה לתרץ, שבכתובה הרגש הטבעי הדומיננטי הוא השמחה, ובאמת כלל לא הייתה אמורה להיות אווירה עכורה בשום שלב.
לכן זה שיש שם קטטה – זה בגלל השורש – איך ישראל קיבלו את המצווה מעיקרא.
והוא הדין בברית המילה, הרגש הטבעי העיקרי אמור להיות פחד וחרדה, השמחה בכלל לא הייתה אמורה לקנות שם שביתה.
ובכל זאת עם ישראל בהדרו מבטא את קבלת המצווה דווקא בשמחה.
ביטוי השמחה - דווקא סעודה בברית!
ואיך אנו יודעים שעם ישראל מבטא את שמחתו במילה, הרי לא מעט אימהות לחוצות כנזכר לעיל?
ביטוי השמחה בקבלת המצווה זו הסעודה המיוחדת שעושים בברית המילה!
יוצא למסקנה, שמעבר לפן ההלכתי שצריך וראוי לעשות סעודה מפוארת (עיין שלחן ערוך יורה דעה סימן רס"ה סעיף י"ב, ושע"ה סימן קנט ציון נד), ישנו גם העניין הרעיוני, איזה לימוד זכות נפלא זה על עם ישראל היקר!
מצווה שאמורה להיות מפחידה ומאיימת, הופכת להיות שמחה עצומה וביטוי נפלא לקבלת נעם התורה והמצוות מתוך שמחה.
אז נזכור, גם כשקשה מאד ולעיתים לא כל כך נוח או אפשרי, כיבוד מעמד המילה בסעודה חשובה – הן מצד המשפחה, הן מצד האורחים שנשארים ומכבדים את המעמד – מבטא כלפי שמיא עד כמה יקרה בעינינו מצווה נפלא זו!
על כל שאלה או עניין, אתם מוזמנים בבקשה לצור קשר.
תודה לבורא עולם שזכינו לקבלת התורה המצוות.
